הטיפול הדיאדי, הורה –ילד

מאת: אסנת בן-אבינעם, מרכז "בשביל הקשב"

תראפיסטית באומנויות, התמחות בטיפול בתנועה,

המודל: אם-ילד, אב-ילד.

פעמים רבות אנו נתקלים בקשיים בקשר ביננו-ההורים לבין ילדינו, בכל הגילאים.

מאחר ולא תמיד יהיה רצון ו/או צורך לטיפול פרטני כדאי ל"אחד את הכוחות".

המודל הטיפולי הדיאדי מאמין שהיחסים הממשיים והעיקריים של הילד והוריו הם הגורם העיקרי המעצב של עולם הייצוגים של הילד.

בדומה לקשר אם-תינוק. החוויות הראשוניות והחשובות של הילד הן עם הדמויות המשמעותיות לו – ההורים. חוויות אלו נלכדות בזיכרון התחושתי, התנועתי וההתנהגותי של הילד. ידע זה בא לידי ביטוי באמצעות ההתנהגות של הילד ולא במילים. מכך שהטיפול המשותף הורה-ילד באמצעות עולם האומנויות: התנועה, הדרמה, המשחק, המוזיקה  והאומנות  מאפשר דרך נוספת להבעת תסכולים, כעס, עצב, שמחה, עלבון ועוד…

המסגרת הדיאדית מאפשרת:

1. להורה ולילד להסתכל זה על זה, לשוחח זה עם זה, במקום לדבר זה על זה.

2. בתהליך הזה הנושאים הבעייתיים עולים דרך המשחק, התנועה והאומנות. הפיכתם לתקשורת בתוך הדיאדה (הקשר) ובין הדיאדה למטפל, מאפשרת משמעויות חדשות למה שמקובע בקשר, ולדפוסים ישנים –  להשתנות.

3. מאפשרת לילד להיחלץ מהתפקיד שנוצר בשבילו.

4. נוצרים 2 תהליכים טיפוליים מקבילים עבור כל משתתף בטיפול: אחד עם המטפל והשני עם השותף לדיאדה.

5. חיפוש דרכים נוספות לפתרון הקשיים בתוך הקשר.

6. ההורה מוזמן להיות שותף ומטפל, ונמצא בו זמנית בעמדה של הענקת עזרה וקבלת עזרה.

7. בתהליך של ההורה: ההורה מסוגל לחקור עם עצמו שאלות על הילד שבתוכו, והשפעתן על הילד הממשי שלו.

במפגש הדיאדי:

הילדים מביאים את הנושאים החשובים להם ביותר עם כל אחד מההורים, מקבלים זמן איכותי רק לעצמם עם ההורה.

הילד פעיל בבניה משותפת עם ההורים על דפוסי קשר ומשמעויות חדשות, ומלמד כל הורה על האופן בו הוא זקוק לו בשלב בו הוא נמצא.

תהליך זה הופך את הטיפול לישיר יותר, מיידי יותר, יוצר הבנה וויסות רגשי.

בזמן הטיפול:

המטפל מציע תרגום/שיקוף שמגלה את העולם הפנימי של האחד בפני האחר, ובכך מסייע להורים לגייס משאבים הוריים על מנת לעזור לילד שלהם.

המטפל מאפשר גישור בתקשורת בין השותפים בדיאדה, מביע במילים את המשמעויות השונות.

המפגש מאפשר לסיטואציות בדיאדה להיות במצב הקרוב ביותר לטבעי, בתוך המסגרת הטיפולית, ובכך לשחזר ולעבד מצבים מהמציאות ולתת אופציות נוספות להתמודדות: גבולות ברורים, הכלה, הקשבה, בטחון, הפחתת החרדה ואמפתיה.

ההורים נחשפים לסוג של "חינוך פסיכולוגי" המאפשר גמישות והבנה אמפאטית של צרכי הילד.

אסנת בן-אבינעם,
תראפיסטית באומנויות,
התמחות בטיפול בתנועה,
מרכז "בשביל הקשב "